ציטטות נבחרות מעולם המשפט הפלילי…
חקירה – קבילות הודאה
"ראוי לציין כי הזכות לאוטונומיה של הרצון החופשי משמשת אחד הטעמים המרכזיים להגנה על חיסיון מפני הפללה עצמית ועל זכות השתיקה. לפיכך, יש הסבורים כי כלל הפסילה הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות נועד להגן על זכויות אלה…
ואמנם, פגיעה שלא כדין בזכויות האמורות במסגרת הליכי חקירה, תהווה שיקול נכבד בעת בחינת קבילותה של הודאה לפי סעיף 12 לפקודת ראיות. זאת מאחר ופגיעה בזכויות אלה עלולה לפגוע באופן מהותי בחופש הרצון והבחירה של הנחקר במסירת הודאתו." (ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח')
הליך שימוע
"אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, בייחוד בעבירות בעלות אופי חמור ועבירות שיש עמן קלון. יש אשר אפילו זיכוי בדין, אין בו כדי לתקן נזק, שנגרם מתוך אישום שלא היה צידוק להגישו. הגם שכל נאשם מוחזק חף מכל עבירה, ואף יהיה לו 'יומו בבית-המשפט' להתגונן כלפי האשמה המיוחסת לו, אין להתעלם מכך כי הליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ולא אחת אף להתפרסם, ויש עמם לא אחת גם משום עינויי דין."
[הנחיות היועץ המשפטי לממשלה – טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע), הנחיה 4.3001 (51.015), 1 יולי 1991, עדכון: מרץ 2007, סעיף 1]
הגנה מן הצדק
"עיקר עניינה של הגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה איפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שהיא נתפסת בעינו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות… אין לשלול אפשרות שפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערויותית של הרשות, אלא, למשל, לרשלנותן או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל – עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות." (ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ)
אות קלון
"אדם המורשע בפלילים, בשונה ממי שנתחייב בנזיקין, מוכתם מעצם ההרשעה בתדמית השלילית המיוחדת לעבריין. בטרם תוטבע באדם סטיגמה כזו, המייחסת לו התנהגות נמהרת או רשלנית, נזהיר את עצמנו שלא להרחיב את היריעה הפלילית יתר על המידה, ונשאל את עצמנו, האם העובדות מחייבות זאת. אין לגלוש מתחום האחריות האזרחית אלי מישור האחריות הפלילית על השלכותיה הרשות, אלא אם כן טובת החברה ושלום הציבור מחייבים זאת, בשל רמת האחריות הגבוהה". (כב' השופט לוין בע"פ 385/89 אבנת נ' מ"י, פד מה(1) 1, 12)
זיכוי
"מצבו של מי שתיק החקירה נגדו נסגר מחוסר ראיות, או מחוסר עניין לציבור גרוע אף ממצבו של מי שהחקירה בעניינו הניבה כתב אישום, אך הוא זוכה בדין" (בג"צ 10271/02 פריד ואח' נ' משטרת ישראל ואח', סעיף 14).
חוסר אשמה
"תיק אשר נסגר שלא מחוסר אשמה מכתים את שמו הטוב של האדם והרישום לגביו 'מטיל… סטיגמה על בעל הרישום' ופוגע בפרטיותו… שכן, סגירת התיק 'מחוסר ראיות' (ולא 'מחוסר אשמה'), משאירה ספק בחפותו של החשוד… הוא תלוי כחטוטרת על גבו, ובניגוד להרשעות של ממש, מחיקתו מן המרשם אינה מוסדרת בחוק כי אם נמצאת בשיקול דעת המשטרה אשר מנהלת את המרשם. קיומו של תיק סגור במרשם המשטרה פוגע אפוא בשמו הטוב של אדם…" (בג"צ 10271/02 פריד ואח' נ' משטרת ישראל ואח', סעיף 14).
שם טוב
"…השם הטוב של אדם הוא נכס יקר. חשד פלילי שהועלה נגד אדם הוא כתם שהוטל בשם הטוב…אפשר להבין ללבו של אדם המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו יימחק לחלוטין, ובתיק שנפתח נגדו יירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כי אין הוא אשם. ואם כל אדם כך, עורך דין קל וחומר שכך".
(בג"צ 4539/92 קבלרו ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ(3) 50)
ענישה אינדיבידואלית
"ענישתנו היא ענישה אינדיוידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם' … זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל'הקל' על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנמוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים." (כב' השופט אלון בע"פ 433/89 אטיאס נ' מ"י פ"ד מג(4) 170 , 175-174)
"…כשם שאין אדם דומה לחברו וכל אדם הוא לעצמו, כן שונות הן נסיבותיו של עבריין פלוני ונסיבותיה של עבירה שעבר מנסיבותיו של עבריין אלמוני ונסיבותיה של עבירה שעבר הוא. כך, למשל, יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתי ועוד כיוצא-באלו נסיבות שלעניין. נסיבות אלו – ונסיבות דומות להן – אף שאין בהן, כשלעצמן, כדי לשלול הטלתו של מאסר בפועל, אפשר יביאו להקלה במשך תקופת המאסר, ובמקרים המתאימים יחייבו הטלתו של עונש קל יותר". (כב' השופט חשין ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מ"י)
עיקרון המידתיות בענישה
"אין לנקוט בדרך של מאסר כעניין של שיגרה, גם אם מדובר ברמה הענישתית הנוהגת בסוג זה של עבירות, אם בנסיבותיו של הנאשם עלול שכרה לצאת בהפסדה. עיקרון המידתיות חל גם בגזירת העונש… אין להפעיל ענישה מחמירה אם היא משרתת רק את עיקרון ההרתעה הכללית, אך פוגעת גם בנאשם ואינה נחוצה לצורך השבתו למסלול הנורמטיבי. הענישה היא עבד לעקרונות המניעה, הגמול וההרתעה ותמיד צריכה לעלות בקנה מידה אחד עימה, על רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם". (כב' השופט אוקון בת"פ (י-ם) 1018/01 מדינת ישראל נ' אל חמדי)
קטינים – שיקום
"בעת גזירת עונשם של עבריינים קטינים יטה בית המשפט להעדיף את השיקול הנוגע לשיקום הקטין על פני השיקולים האחרים, זאת משום שהקטין עדיין נמצא בשלב בו אישיותו טרם נתגבשה סופית וההנחה היא שבאמצעות טיפול מתאים ניתן יהיה להחזירו למוטב" (כב' השופט ג'ובראן בע"פ 1004/06 פלוני נ' מ"י)