הפסיכולוג אברהם מאסלו (Maslow) פיתח במאה הקודמת פירמידה תיאורטית של צרכים הקרויה 'היררכיית הצרכים' אשר בקודקודה מופיעה ההגשמה העצמית. 
לפי מאסלו, כדי להגיע לראש המדרג, אל ההגשמה הרצויה, על האדם למלא מספר שלבים בדרך, ובבסיסם נמצאים הצרכים הבסיסים כמו צמא ורעב, בהמשך עליו להגשים צרכים של ביטחון, צרכים קוגניטיביים, צרכים אסטתיים וכן הלאה. לאחר שאדם יעבור את כל השלבים וימלא לפחות את חלקם, יוכל להגשים עצמו. מאסלו פיתח רשימה של התנהגויות שלדעתו יביאו למימוש עצמי. כך למשל המליץ מאסלו לחוות את החיים כפי שילד חווה אותם, להתנסות בדברים חדשים, להיות ישר ועוד.
אחת ההתנהגויות לפי מאסלו בדרך להגשמה העצמית משקפת מאד, לדעתי, את הדילמות שעומדות בפני סניגורו של אדם אשר נאשם בפלילים:
"היה נכון להיחשב לא פופולרי אם השקפותיך נוגדות את דעת רוב האנשים."
הסניגור מתחיל את דרכו בבית-המשפט כשידו על התחתונה. לקוחו נעצר, עוכב לחקירה או כנגד מרשו הוגש כתב-אישום. מסגור התמונה (Framing) כבר קיים בעובדות כתב-האישום, ועל הסניגור לעשות כל לאל ידו כדי לפעול ולשרת את לקוחו "בנאמנות ובמסירות", ובה-בעת, עליו לסייע לבית המשפט "לעשות משפט" (סעיף 54 לחוק לשכת עורכי-הדין).
הסניגור לרוב אינו דמות פופולארית במיוחד. מדוע שיהא כזה הרי הוא מגן על עבריינים, מייצג נרקומנים ואנסים, טוען טיעונים עבור תוקפים אלימים ועברייני רכוש, איך אפשר? "איך אתה יכול לייצג אדם כזה?" נשאל הסניגור לא אחת, ובאופן תמוה נשאל כך אפילו על-ידי קולגות – עורכי-דין אחרים העוסקים בתחום האזרחי, למשל. ובאמת איך אפשר?
ראשית, כל אדם באשר הוא אדם זכאי לייצוג משפטי הולם, להיוועצות בטרם ייחקר, לעורך-דין שידאג לזכויותיו, שיבוא בדין ובדברים עם גורמי החוק ואף שיביא את סיפורו בפני בית-המשפט. במידה מסויימת דומה הסניגור לרופא, אשר מעניק טיפול לאדם הזקוק לו. שנית, ייצוג אשמים זהו צד אחד של המטבע, והוא במקרים רבים נכון – הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו. אולם הדברים נכונים אך בחלקם. לא תמיד אותו אדם אשר משתמש בסמים, אכן ביצע את העבירה הספציפית המיוחסת לו הפעם, לא תמיד אדם שהודה ברצח – הוא אכן הרוצח. לא תמיד גנב הוא גנב לכל דבר. ניטול למשל ילד בן 16 אשר גנב חבילת קונדומים מאחת מרשתות השיווק הגדולות ונתפס בכף. אותו קטין אכן ביצע עבירה של גניבה, אולם בגניבה הספציפית הזו, של אמצעי מניעה, חבוי אולי גם היבט נוסף, אלמנט של בושה וחשש המלווה את גיל העשרה בתחילת דרכו המינית. זהו לא פטור מאחריות, אך ניתן להבין את המעשה, להתבונן על כך בהקשר שונה ועל הסניגור להביא את הדברים לידיעת בית-המשפט ולשמש כפה ללקוחו.
הסניגור מתמודד מידי יום ביומו עם דעת קהל שלילית, בתי משפט העמוסים לעייפה בתיקים ובדיונים, תביעה אשר קורסת תחת עומס רב וכן זוכה לקיטון של טענות מצד הקורבן ומשפחתו. זהו מנת חלקו של סניגור, ואין פלא שהסניגור אינו דמות אהודה במיוחד, לא בבית-המשפט ולא מחוצה לו.
חרף האמור, פועל הסניגור ללא לאות ובנאמנות ובמסירות עבור לקוחו, ומסייע לו באמצעים המשפטיים העומדים לרשותו להביא את סיפורו בפני בית-המשפט, ולמצות את האפשרויות העומדות בפניו לסיום ההליך באופן אופטימלי ככל שניתן.