עיון בחומר חקירה / עו"ד אלעד גויגולד

הזכות לעיון בחומר חקירה היא מן הזכויות החשובות ביותר בהליך הפלילי וזוכה למעמד מיוחד, כאשר הטעם העיקרי לזכות זו הינו לאפשר לנאשם לגלות בחומר החקירה ראיות העשויות לסייע לו בהגנתו ובכך להבטיח זכותו למשפט הוגן.

ככלל, עם הגשת כתב-אישום רשאים הנאשם ועורך-דינו לעיין בחומר החקירה הנוגע לאישום ולהעתיקו (סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי). לעיתים, לא כל חומר החקירה נמסר לעיון ההגנה, ונאשם רשאי לבקש מבית-המשפט שאליו הוגש כתב-האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שלא הועמד לעיונו. בקשה כזו תידון במידת האפשר, בפני שופט שאינו דן באישום ובעת הדיון יגיש התובע את החומר שבמחלוקת לעיון בית-המשפט. במשפט הפלילי לרוב לא ניתן להגיש ערעור על החלטות ביניים, אולם על החלטה של בית-משפט בעניין חומר חקירה כן ניתן להגיש ערר שיידון בפני שופט יחיד.

החוק לא מגדיר באופן מפורש מה ייחשב כחומר חקירה, והפסיקה בשנים האחרונות עסקה לא מעט בשאלה מכרעת זו. הנטייה היא לפרש מושג זה בהרחבה,  כאשר כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק (בש"פ  9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(1) 376, 381). המבחן, אם כן, הינו מבחן הרלוונטיות כאשר די גם בנגיעה עקיפה לאישום. במסגרת שיקול הדעת של התביעה – ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הינה רחוקה ושולית לא ייחשבו כחומר חקירה, אך הדבר כפוף לביקורת בית-המשפט. עוד נקבע, כי לעניין ההחלטה האם חומר הינו חומר חקירתי, אם לאו, אסור לתביעה להפעיל שיקול דעת האם החומר עשוי לסייע להגנה, וההגנה היא זו שתשקול את חשיבותו של החומר.

דוגמאות: תרשומות פנימיות ומסמכים פנימיים בדרך-כלל אינם נחשבים כחומר חקירה ואינם עומדים לעיון ההגנה. חומר הנוגע למהימנות של עד עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אך לא תמיד. הסכם עם עד מדינה ומידע רלוונטי שמסר לחוקרים – מהווה חומר חקירה. עד שמגיע לראיון במשרדי הפרקליטות ומעלה פרטים חדשים ומהותיים שלא נזכרו בהודעתו במשטרה – יועברו לידי ההגנה וייהוו חומר חקירה.