חוק העונשין (סעיף 214(ב3)) אוסר על החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, והמאסר המקסימלי הקבוע בצד סעיף זה עומד על שנת מאסר אחת. מדובר במקרים בהם, בין היתר, נתפס אדם כשברשותו קבצים המתעדים מעשי תועבה מיניים כלפי קטינים (כדוגמת סרטונים ותמונות של קטינים ש"הורדו" מאתרי אינטרנט שונים) השמורים במחשבו האישי ו/או צרובים על-גבי תקליטורים שברשותו.
הרציונל העומד בבסיס סעיף 214 הינו הגנה על קטינים אשר מנוצלים לתעשיית הפורנוגרפיה (ולגבי המחזיק חומר תועבה שכזה – גם מניעת הפצתו) וכן "התכלית המונחת בבסיס העבירה בה הורשע המבקש – החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין – היא בראש ובראשונה מיגור התופעה החמורה של התעללות מינית בקטינים" (רע"פ 3890/09 מור נ' מ"י). וכך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 2639 מיום 21.7.97):
"… נקבעת עבירה של החזקת חומר תועבה שיש בו דמות של קטין, אף אם ההחזקה היא לשימושו הפרטי של המחזיק ולא לשם הפצת חומר התועבה בציבור. אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפייה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה וניצולם המיני של קטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר".
בתי המשפט עמדו על חומרת העבירה ועל חשיבות חקיקתה בהתאם לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד:
"לעניות דעתי, גם אם אין ספק כי יש לכבד ערכים מוגנים, ייחודים לשיטתנו ולנהוג בזהירות ובמתינות בכל המתייחס להטלת מגבלות על מעשיו של אדם המבוצעים ברשות הפרט שלו, הרי שהערך העליון שבהגנה על קטינים ומניעת הפגיעה בהם וניצולם לשם הפקת חומר תועבה הוא שמתקיים וגובר והוא שמצדיק הטלת האיסור על החזקת חומר התועבה, כפי שאכן נקבע על ידי המחוקק.
כל זאת כאשר, כאמור, אין ספק כי ההחזקה יוצרת את הביקוש לחומר התועבה והביקוש הוא שמביא לייצורו של אותו חומר הפוגע בקטינים ומנצלם באותו אורח מחפיר הנראה בחומר התועבה המצולם.
בנסיבות אלה, לא ניתן עוד לומר כי בהחזקתו של חומר שכזה יש משום מעשים הנוגעים אך ורק למחזיק עצמו וכי אלה מעשים שאינם פוגעים באדם אחר או בערך חברתי מוגן אחר. (דברי כב' השופטת חוזה בת"פ (חיפה) 14057-08-11 מ"י נ' ברוק)
בשנים האחרונות נדרשו בתי-המשפט בישראל לעסוק בעבירה זו של החזקת חומר תועבה: כך למשל, כנגד צעיר בן 32 הוגש כתב-אישום בגין החזקת מאות קבצי מחשב של תמונות וסרטים הכוללים קיום יחסי מין בין בגירים לבין קטינים ובין קטינים לבין עצמם. בית-משפט השלום בת"א אימץ את עמדת שירות המבחן, לא הרשיע את הנאשם, והסתפק בהטלת 180 שעות שירות לתועלת הציבור (ת"פ 2140/04 מ"י נ' כהן עמיר). בת"פ 4737/06 מ"י נ' שטיינמץ גזר בית-המשפט 10 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס כספי על צעיר אשר החזיק במחשב שברשותו סרטונים ותמונות המתעדים מעשי תועבה מיניים כלפי קטינים. עם זאת עיון בפסיקה הנוהגת בשנים האחרונות מלמד על מגמה של הטלת עונשי מאסר על-תנאי וכן עונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות כלפי אדם שהורשע בהחזקת חומר תועבה (למשל: ת"פ (ת"א) 5174/08 מ"י נ' מיל), וכמו-כן גם השתת קנסות כספיים בהיקפים שונים.