נאשם שהודה בעובדה, יכול לחזור בו מהודייתו בכל שלב של המשפט, במידה שבית-המשפט התיר זאת "מנימוקים מיוחדים שיירשמו", כך קובע סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי. המחוקק לא קבע אמות מידה לנימוקים המיוחדים המצדיקים מתן רשות לחזרה מהודיה, אין מדובר ברשימה סגורה והפסיקה עוסקת רבות בסוגיה זו.
ומהם אותם "נימוקים מיוחדים" אלו?
בית-המשפט ישקול להתיר חזרה מהודאה בנסיבות חריגות. כך למשל, אם ההודאה ניתנה שלא באופן חופשי ומרצון, אם הנאשם לא הבין את משמעות הודאתו וכאשר הודאה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה.
בפסיקה מצויינת גם גישה מקלה לפיה אין להכביד עם נאשם "שרצונו לחזור בו מההודיה אינו נובע מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן. די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו כדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה" (ע"פ 3754/91 מ"י נ' סמחאת פ"ד מה(5) 798). גם לפי גישה זו, כאשר הבקשה לחזרה מהודייה מוגשת לפני גזר-הדין, נקבע כי אין להיעתר לה באופן אוטומטי אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות.
בית-המשפט לוקח בחשבון גם את עיתוי הבקשה לחזור מהודאה ואם זו מתבקשת לאחר מתן גזר-הדין – הבקשה תתקבל במקרים נדירים.
דוגמאות:
בית-המשפט התיר לנאשם לחזור בו מהודאתו במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהשתכנע, כי הסכמתו להסדר ניתנה מתוך חולשה ומצוקה אישית קשה, ומתוך רצונו לסיים את ההליך מהר ככל הניתן (ע"פ (ת"א) 70720/01 סילברמן נ' מ"י (13.9.2001). עוד קבע בית-המשפט במקרה זה, כי גם בנושא של חזרה מהודיה וביטולו של הסדר טיעון, יש להביא בחשבון את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המוסיפות משקל רב יותר מזה שניתן בעבר לזכויות היסוד המהותיות שלו ככלל, ולזכותו של הנאשם למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום.
בעפ"א (נצ') 190/08 עודד המאירי נ' מ"י (30.1.2008) התיר בית-המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו, לאחר שהשתכנע, כי הנאשם אינו יכול להשלים עם הודייתו בדבר שלטענתו לא עשה, ולאחר שהתרשם מנחרצות רצונו להיאבק על חפותו. גם בפסק-דין זה חוזר בית-המשפט ומדגיש את המשקל שיש ליתן לזכויות הנאשם נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, את ההלכה, כי הדרישה לעשיית צדק גוברת על שיקול הפגיעה בניהול התקין של הדיון המשפטי ואת החשיבות שבמתן האפשרות לנאשם להוכיח את חפותו, אף אם הודה באשמה קודם לכן.
בית-משפט רשאי להתיר חזרה מהודיה גם בשלב הערעור.